גישתי הטיפולית שואפת להביא להקלת סבלו של המטופל ולשיפור באיכות חייו.
מתוך עמדה רגשית קשובה ואמפטית, אנושית ונטולת שיפוטיות לעולמו הייחודי,  אני מזמינה את המטופל להכיר ולהבחין ביחד, בין סימני המצוקה הנפשית ושורשיה, כשייעודינו הוא שינוי במקורות הלא מודעים של הסבל, שההכרות עמם פותחת את האפשרות לכך.
המפגש הטיפולי מהווה מרחב בטוח ומוגן, בו ניתן להכיר ולהתמודד עם המקורות של הכאב והסבל, בהיותו מאפשר ומזמין את ביטויים של כל המחשבות, הרגשות, הטרדות והחלומות. למטופל מתאפשר להעלות תכנים שבדרך כלל אינם חלק מן השיח המודע והנשלט, ובכך להכיר את עצמו לעומקו ולהרחיב את אפשרויות הבחירה שלו.
היחסיים הטיפוליים הייחודיים, המתפתחים עם כל מטופל, מאפשרים להבין את הרבדים הרגשיים שמביא איתו המטופל מהתנסויות חייו ומהווים את המצע עליו יכולים להתפתח רבדים נוספים וחדשים.
 

הטיפול הפסיכולוגי, הפסיכותראפויטי מותאם לצרכיו הרגשיים של המטופל וליכולותיו, מבחינת קצב התהליך ותדירות הפגישות. 
הטיפול הפסיכואנליטי נמצא על הקצה המעמיק ביותר על רצף אפשרויות הטיפול  הפסיכולוגי. הוא שואף להגיע אל עומקם של רבדיה של הנפש ולכן מתאפיין באינטנסיביות והעמקה ומחייב תדירות גבוהה של המפגשים הטיפוליים, לשם ביסוס הביטחון ומתן חופש לביטוין של כל המחשבות שעולות בדעתו של המטופל. 
המצב הטיפולי המועדף בפסיכואנליזה הוא שכיבה על הספה, כשהמטפלת מחוץ לשדה הראיה של המטופל, מסייע להעלות, לנתח ולעבד תכנים שלא אפשרי להכיר אותם אחרת.